פשעי מין בישראל מאת מחברים אלמונים

פשעי מין בישראל מאת מחברים אלמונים:
הספר מביא את רוב הכתבות, האזכורים ופרשנויות על סוגי אונס, התעללויות מינית, גילוי עריות, אונס בעזרת מכשיר, מה קורה אחרי האונס, אונס בידי שוטרים, אונס אל המוות, דיוקן האנס כבריון, כמופרע ועוד. אונס קבוצתי, ארבע ימים של אונס, טרמפ ואונס, סטיות מיניות, הקטינה המנוצלת, סדיזם, הומוסקסואליות, לסביות וקטינות ועוד. 208 עמודים.
בפתח הספר כתוב:
"מסיבות ובנות בחרו שני המחברים-שליקטו, כתבו וערכו את החומר-לשמור על אנונימיות. ספר זה הנו ראשון בסדרת ספריהם על הפשע בישראל, וכדי לטא להיחשף בחור להצניע את שמותיהם.."
לא, אל תאמינו שרק בשל זה שהם לא המשיכו לפרסם ספרים על הפשע בישראל-הם נקברו בחולות ראשון לציון. לדעתי, הם ראו שאין כסף מספר שכזה אז בחרו לוותר.
פשעי מין בישראל

אני מאשים את כבוד בית המשפט העליון עמוס ברנס זכאי מאת דוד בן ארדוט

רצח רחל הלר מאת ברוך לשם הוצאת ידיעות אחרונות 1978 הרצח המפורסם שהתגלה ביום חמישי, 24 באוקטובר 1974.

אני מאשים את כבוד בית המשפט העליון עמוס ברנס זכאי מאת דוד בן ארדוט: מתוך הספר, מסברי המחבר:
אני מאשים בזה את כבוד בית המשפט העליון אשר האמין לדברי מקטרגיו של עמוס ברנס ופסק עליו את הדברים הנוראים שאין הבאים:
אתה עמוס בן כלפו ברנס גרמת בכוונה תחילה למותה של המנוחה רחל הלר ואתה נדון למאסר עולם." המחבר מביא הוכחות וטענות כנגד פסיקתו של בית המשפט העליון אשר דן את עמוס ברנס למאסר עולם. המחבר מודה גם לעזרה גולדברג קצין המשטרה אשר האמין עד יום מותו בחפותו של עמוס בארנס וההמשך ידוע.
ראה בנושא:
דמי אחיך
אני מאשים
רצח רחל הלר
רצח רחל הלר אני מאשים את כבוד בית המשפט העליון עמוס ברנס זכאי דוד בן ארדוט דמי אחיך  חיסוי או כיסוי עמוס ברנס יצחק רבין

11 כומתות ירוקות בדין פרשת כפר קאסם מאת משה קורדוב

11 כומתות ירוקות בדין פרשת כפר קאסם מאת משה קורדוב טבח כפר קאסם בוצע על ידי יחידה של משמר הגבול הישראלי בתושבי כפר קאסם ב־29 באוקטובר 1956, היום הראשון למבצע קדש, ובמהלכו נורו למוות 43 מתושבי הכפר, ובהם נשים וילדים. עוד 4 מתושבי הכפר נהרגו בנפרד באותו ערב.

גדוד משמר הגבול בפיקודו של רב-סרן שמואל מלינקי, שסופח לחטיבה של שדמי, קיבל משימה לאכוף את העוצר ב-8 כפרים ערביים בגזרה הדרומית של "המשולש הקטן". לאחר מעשה טען מלינקי, שבשיחה אישית שקיים עם המח"ט לפני תחילת הפעולה, הוא שאל כיצד יש לנהוג בתושבים ערביים שאינם יודעים על קיום העוצר, ותשובת שדמי הייתה אלוהים ירחם עליהם, ברכה מוסלמית על המתים. שדמי הכחיש את הדברים שייחס לו מלינקי. בקבוצת פקודות שקיים מלינקי עם מפקדי הפלוגות והמחלקות שלו, הוא העביר להם הוראות ברוח דומה. בתגובה לשאלות מספר קצינים, הוא הנחה אותם במפורש לירות על מנת להרוג בכל ערבי שימצא מחוץ לביתו לאחר שעת כניסת העוצר "ללא סנטימנטים", כולל תושבים החוזרים מעבודתם מחוץ לכפרים.

למרות ההוראות הברורות שנתן מלינקי לקציניו, כמעט כולם הפעילו שיקול דעת, ולא פעלו בהתאם להנחיותיו. מפקד הפלוגה הצפונית של הגדוד, יהודה פרנקנטל, דחה על דעת עצמו את שעת כניסת העוצר בחצי שעה, והורה למפקדי המחלקות שלו לא לירות בכפריים החוזרים מעבודתם לאחר כניסת העוצר, אלא ללוותם לבתיהם. מפקד הפלוגה הדרומית, יהודה לוי, לא שינה אמנם את פקודות המג"ד, אך אישר למ"מים שביקשו ממנו הנחיות, לפעול בהתאם לשיקול דעתם. מתוך שמונה מפקדי מחלקות של הגדוד, רק סגן גבריאל דהאן, שפיקד על המחלקה שפעלה בכפר קאסם, קיים את הפקודה שניתנה לו כלשונה. חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות בארבעים ושלושה מתושבי הכפר, בהם תשע נשים ושבע עשרה ילדים ונערים, ופצעו שלוש עשרה נוספים. בנוסף לכך נהרגו בתוך הכפר עוד ארבעה תושבים. תושבי הכפר מונים בנספים גם אדם שמת משבץ לאחר ששמע על מות בנו בטבח, ואת עוברה של אישה הרה שנהרגה בטבח, ומגיעים לארבעים ותשעה נספים.

בינואר 1957 הועמדו לדין 11 חיילים וקצינים שהיו מעורבים בטבח בכפר קאסם. גזר הדין במשפטם ניתן באוקטובר 1958.

בפסק דינו במשפטם של מבצעי הטבח קבע השופט בנימין הלוי מהי "פקודה בלתי חוקית בעליל", שעל החייל לסרב לציית לה כאשר היא ניתנת לו.

שמונה מהנאשמים הורשעו ונדונו לתקופות מאסר ממושכות, אף אחד מהם לא ריצה את מלוא תקופת מאסרו. כעבור שנה אחת בלבד זכו אחרוני המורשעים בחנינה מנשיא המדינה, יצחק בן צבי, והשתחררו ממאסרם. בנוסף על כך, את תקופת המאסר העבירו המורשעים באכסניה. לאחר שחרורו חזר מלינקי לשרת במשמר הגבול, והיה קצין ביטחון בקריה למחקר גרעיני – נגב. יששכר שדמי הועמד לדין באשמת רצח וחריגה מסמכות, זוכה מאשמת הרצח והורשע בסעיפי החריגה מסמכות. בגזר הדין ננזף והוטל עליו קנס סמלי של עשר פרוטות, הוא המשיך בשירותו הצבאי. למשפחות הקורבנות ניתן פיצוי כספי.
11 כומתות בדין פרשת קאסם משה קורדוב  העולם הזה אורי אבנרי מה קרה בכפר קאסם עמוס קינן בכפר קאסם שער אחורי העולם הבא לילי גלילי 1956 בצבת מעצמות נתנאל לורך מבצע קדש

דה האן הרצח הפוליטי הראשון בישראל שלמה נקדימון שאול מייזליש

ד"ר יעקב ישראל דה האן הרצח הפוליטי הראשון בישראל מאת שלמה נקדימון ושאול מייזליש , הוצאת מודן. 1985
חוקר מדע המדינה פרופסור שלמה אבינרי על הרצח:

"באור זה רואה אני את ההשתקה סביב רצח דה-האן, שהיה כנראה הרצח הפוליטי הראשון בארץ. דה-האן היה, בלי ספק, אדם שחיבל במפעל הציוני, אבל רק הלך רוח מיוחד יכול להגיע מכאן עד להחלטה לרצוח אותו ועד לנכונות רוב ההנהגה היישובית – פרט לכמה יוצאים מהכלל כמו בילינסון – לקבל ולהפיץ את הבדיה שערבים רצחו אותו, ואף להדגיש את החשדות בקשר לסטיותיו המיניות, כמניע אפשרי המטשטש את זהותם האמיתית של הרוצחים."

דה האן 1881-1924 יהודי, יליד הולנד. משפטן, עיתונאי, משורר וסופר בשפה ההולנדית, פעיל ציוני שהתחרד בארץ ישראל ופעל בהמשך נגד התנועה הציונית. היה קורבן של מה שנחשב כרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה. ההשערה השנייה היא שהוא נרצח על רקע פעילות הומוסקסואלית בחברה החרדית. דה-האן היה הומוסקסואל. והוא חשף עובדה זו בכתביו.

בשנת 1912 נסע לרוסיה הצארית כדי לחקור את תנאי המאסר בבתי הסוהר שם. עם שובו פרסם את הספר "בתי סוהר רוסיים", על התנאים התת-אנושיים שמצא במוסדות אלו. לאחר שובו מרוסיה חל בו מפנה אידאולוגי נוסף והוא שב להיות יהודי דתי, ולאחר מכן גם ציוני. ב-1916 החל ללמד משפטים באוניברסיטת אמסטרדם. אחרי מלחמת העולם הראשונה הגיע לארץ בשנת 1919 ורצה להשתלב בתנועה הציונית. עד מהרה התברר לו כי איש אינו מעוניין בשירותיו – לא במוסדות היישוב וגם לא באוניברסיטה העברית, שהייתה אז בשלבי הקמה. הוא ביקש לשמש כקונסול הולנד בירושלים ונדחה על ידי שלטונות הולנד. ב-1921 עמד בראש התלמוד תורה הספרדי "דורש ציון". הוא הצטרף לחוגים הקנאיים של העדה החרדית, מתנגדי החילוניות והציונות. דה האן הפך למקורבו של הרב יוסף חיים זוננפלד, מנהיג העדה החרדית. בשנותיו בירושלים המשיך ביחסיו עם גברים, שאותם מצא בקרב צעירים ערבים ממזרח ירושלים, אם כי הסתיר את הדבר מחבריו החרדים. עולמו זה התבטא בספר שיריו "מרובעים" שיצא לאור בהולנד אחרי מותו, בשנת 1924. התפרנס, נוסף על ההכנסות מפרסום שירתו, מכתיבת כתבות לעיתון הולנדי, ומעבודתו כמרצה למשפטים בבית הספר למשפט ולכלכלה של ממשלת המנדט בארץ ישראל. במ רוצת השנים הפך דה האן שהיה משכיל לעומת הסביבה החרדית בה חי-לקיצוני ביותר. הוא נאבק נגד היישוב הציוני המאורגן, נגד המסים שהנציב העליון אישר ןלוועד העיר של יהודי ירושלים ופעל לביטול המנדט על ארץ ישראל. מתנגדיו האשימו אותו כי הוא פעל להגברת הסכסוך בין היישוב היהודי לבין הערבים.

דה האן הרכיב משלחת חרדית בראשות הרב זוננפלד שיצאה ב-23 ביוני 1923 לעבר הירדן, להתייצב בפני המלך עבדאללה הראשון, ולהיפגש עם אביו של עבדאללה, חוסיין בן עלי, שביקר אז בעבר הירדן. המשלחת הייתה משקל-נגד למשלחת ציונית בראשות הקולונל פרדריק קיש שיצאה להיפגש עם אנשי השושלת ההאשמית. משלחתו של דה האן הגישה תזכיר לפיו אגודת ישראל היא עצמאי המייצג יהודים רבים ברחבי העולם ולכן יש לקבל ממנו חוות דעת נפרדות בשאלות העומדות על הפרק. עוד הביע התזכיר רצון בשלום ובשיתוף פעולה בין כל התושבים לבניין הארץ.דה האן אמור היה לצאת ללונדון ב-1 ביולי 1924 עם משלחת מטעם העדה החרדית, כדי לפעול נגד הצהרת בלפור. דה האן עצמו הכחיש טענות על פעילות בכיוון הזה, שעלו בעקבות פגישה קודמת). ב-30 ביוני 1924, כשיצא דה האן לרחוב יפו לאחר תפילת מנחה בבית הכנסת שבחצר בית החולים שערי צדק, פגעו בו שלוש יריות אקדח, שגרמו למותו המיידי. הרוצח נמלט. זהות הרוצח, סייעניו ושולחיו לא נתגלתה למשטרת המנדט ותיק החקירה נסגר.

הסופר ארנולד צווייג כתב ב-1932 רומן המבוסס על פרשת חייו של דה האן בשם "דה פרינט שב הביתה" (תורגם לעברית בשם "דה וריאנט שב הביתה"). בספר "נוצות" מאת חיים באר יש דמות המבוססת על דמותו של דה האן.
דה האן הרצח הפוליטי הראשון בישראל שלמה נקדימון שאול מייזלישדה וריאנט שב הביתה רצח דה האן צנוצות

זיכרונות מבית המשפט חיים דבורין לשעבר סגן הנשיא של בית המשפט המחוזי

זיכרונות מבית המשפט מאת חיים דבורין, לשעבר סגן הנשיא של בית המשפט המחוזי  בספר מרתק זה הוא מספר בעברית הטובה שלו על המשפט הפלילי, על שופטים כבני אדם, על תעלולי התרגום הסימולטני במהלך משפט שיכול לגרום לנזק ולעיוות דין, חיילים שנפגעו, נשים מוכות, חבר מושבעים ועוד. שווה קריאה.
השופט חיים דבורין:
חיים דבורין יליד 1913 באודיסה. ב-1919 עלה ארצה בארנייה רוסלאן שפתחה את העלייה השלישית. בשנת 1940 סיים את לימודי המשפט בית הספר הממשלתי למשפטים בירושלים של שלטונות המנדט הבריטי וב-1941 קיבל תואר עורך דין. ביולי 1948 התגייס לצה"ל ועד ל-1950 שירת בתפקידים משפטיים שונים. בתחילת 1950 נתמנה בדרגת סגן אלוף, להן כאחד משלושת סגניו של הנשיא בית הדין הצבאי העליון. ב-1964 נתמנה שופט בביתה משפט המחוזי וב ובתפקיד זה שימש עד פרישתו לגמלאות בספטמבר 1983. מאז 1964 כיהן כבבית משפט המחוזי בבאר שבע ומאז מאי 1970 ועד לפרישתו לגמלאות, כיהן בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. בשנתיים האחרונות כיהן בתפקיד של סגן הנשיא של בית המשפט. לאחר פרישתו המשיך בפעילות משפטית בתפקידים שונים, בוועדות ובמינויים ל שרי המשפטים.

הגיגים זיכרונות מבית המשפט