סוכן 1636 נגד משפחת אלפרון מאת ראובן שפירא

סוכן 1636 משפחת אלפרון מאת ראובן שפירא, הוצאת מעריב, 2000.
יש היום ילדים ונערים שאם תשאלו אותם מי זה זאב רוזנשטיין, ריקו שיראזי ובמקרה שלנו, משפחת אלפרון-הם יודעים במי מדובר. ומה אם תשאלו אותם מי זה אברהם כץ? אופס!
האם הוא בריון? האם הוא רוצח בשירות המשפחה? האם הוא נראה כמו בריון? שום דבר!נאדה!אברהם כץ, הוא ניצול שואה, כרסתן, ממושקף, קירח, לא הייתם מקשרים אותו אפילו עם אקדח קפצונים. ההנחה בגורמי מודיעין בבראנז'ה המשטרתית קובעים שקשריו של אברהם כץ עם משפחת אלפרון היא זו שהביאה לנפילתה ממעמדה.
משפחת אלפרון מוכרת לציבור בישראל כאחת ממשפחות הפשע שהייתה בעלת ההשפעה והמעמד הגבוהים ביותר בעולם התחתון הישראלי. כץ, שימש סוכן סמוי בשירות המשטרה כדי להרשיע את בני משפחת אלפרון, חי כיום בישראל תחת מעטה כבד של חשאיות ובזהות שאולה שתפרו לו המשטרה ומשרד הפנים, מחשש לפגיעה בחייו. כבן בית אצל האלפרונים, התגורר אברהם כץ בביתה של האחות הפעלתנית במשפחה – שושנה ברסקי. לאחר שהפך לאיש סודם של בני המשפחה, החל להקליט שיחות מפלילות שהיה עד להן, ובהן בין השאר הועלו כוונות לפגוע ביריבים ולפוצץ את בתיהן. אנשי המודיעין של המשטרה תלו בכץ תקוות רבות, והאמינו כי הסוכן הסמוי יביא את בני משפחת אלפרון אל ספסל הנאשמים, לאחר שבמשך שנים הצליחו לחמוק מהרשעות רציניות. אך לאכזבתם הרבה, ומאוחר מדי, התברר להם כי הסוכן הסמוי שבהפעלתו הושקעו עשרות אלפי דולרים, שיטה לא רק בבני משפחת הפשע אלא גם במשטרה, ואף כי הביא טלטלה עזה על העולם התחתון, הצליח לערער גם את שולחיו, המשטרה והפרקליטות. בספר תוכלו להכיר את אברהם כץ, מימיו כנער שנלחם בנאצים ועד לחדירתו ללב משפחת אלפרון והפיכתו לסוכן הסמוי שהביא עליה את מפלתה. הספר כולל תמונות נדירות.
ראובן שפירא, מבכירי העיתונאים והפרשנים בתחום המשטרה והפלילים בישראל, שעבד כעיתונאי ב"דבר, "הארץ", ו"מעריב", השתמש בכל הידע הרב שצבר בעבודתו כדי להביא לקוראים מותחן מעניין, מרתק וקולח, המבוסס על עובדות, ראיונות, מסמכים ועדויות. הספר, שמהווה מסמך רציני ואמין, מספק הצצה נדירה אל הרבדים הנסתרים של עולם הפשע מחד גיסא, וחושף בראשונה את אחורי הקלעים של הפעילות הסמויה והמודיעינית של משטרת ישראל מאידך גיסא. ספר חובה לכל מי שמתעניין בפשע ובמלחמה בו.


מתוך עיתון הארץ:
23.01.2011

העיתונאי ראובן שפירא, כתב המשטרה של עיתון "הארץ" במשך שנים ארוכות, מת אתמול בגיל 61 מדום לב.

את ראשית דרכו העיתונאית עשה שפירא בעיתון דבר, שם שימש ככתב לענייני משטרה משנת 1978 עד 1985. לאחר מכן עבר ל"הארץ", ושימש ככתב המשטרה והפלילים של העיתון מ-1986 עד 1998. בנוסף, שפירא עסק בייעוץ תקשורת, והיה בין היתר דובר עיריית הוד השרון ודובר עיריית אריאל.

חברו שלמה רז, דובר מבקר המדינה, סיפר אתמול כי "הוא היה מטובי כתבי המשטרה אי פעם. כשנתמניתי להיות כתב לענייני משטרה בקול ישראל אמרו לי להתקשר אליו בשביל ללמוד את העבודה, הוא היה רץ בשטח ומביא את המקורות, הכיר את כל השוטרים והעבריינים והיה הגון בצורה יוצאת דופן. עבדנו ביחד, לא היתה לי בעיה לדבר איתו על ידיעה למרות שלא עבדנו באותו כלי התקשורת, סמכתי עליו לחלוטין".

העיתונאי משה נוסבאום, שהכיר את שפירא כקולגה, סיפר על אדם חרוץ ואמין. "הכרנו על בסיס מקצועי", סיפר אמש נוסבאום ל"הארץ", "כשהייתי כתב קול ישראל התחברנו. בתקופה ההיא ראובן שפירא היה מהמובילים בין כתבי המשטרה בארץ. היו לו קשרים מעולים במשטרה, והוא גם יצר קשר עם עבריינים, הוא יצר איזון אולטימטיבי שניזון משני הצדדים. מעל הכל, האמת האישית שלו לא נתנה לו להתבלבל כשמישהו משני הצדדים ניסה להשפיע עליו. הוא נשאר נאמן לדרכו, בעיקר לתפקיד העיתונאי, וזו התכונה שצדה את עיניי וגרמה להתחברות בינינו. אין עוד הרבה ראובן שפירא בתקשורת הישראלית. וזה חבל".

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s